החלטה בתיק בש"פ 11638/05

1.        זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' אלון) מיום 12.12.2005 שלא מצא לנכון לשנות את החלטתו הקודמת מיום 26.9.2005 לפיה הוארך מעצרו של העורר עד תום ההליכים בעניינו.

           נגד העורר, יעקב מלכה (להלן: העורר), ושלושה אחרים הוגש כתב אישום המייחס לעורר עבירות שונות, בהן קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לרצח, חבלה במזיד לרכב, פציעה בנסיבות מחמירות, ניסיון להצתה ואיומים. לפי הנטען בכתב האישום, העורר ושלושת הנאשמים האחרים, קשרו קשר לגרום למותם של שניים - אבי ועוז (המתלונן) (להלן, בהתאמה: אבי והמתלונן). לשם כך הצטיידו העורר והנאשמים האחרים במגוון כלי נשק הכולל אקדחים, אלות, חרבות וחומרים דליקים. באחד הימים, כך נטען בפרט האישום השלישי בכתב האישום, נטלו העורר וחבריו מהחומרים הדליקים, וכשאלה באמתחתם, הגיעו לביתו של המתלונן על מנת להצית את הבית ולגרום למותו. לאחר שאחותו של המתלונן הבחינה בהם, הם נמלטו, ומאוחר יותר באותו יום, כשפנתה אליהם האחות ושאלה מדוע הם מבקשים לפגוע בה, איימו עליה שירצחו את אחיה, המתלונן, ואת אבי. לפי האישום החמישי בכתב האישום, ביום 13.8.2005 בילו העורר ואחד הנאשמים האחרים, מאור בן מישל מלכה (להלן: מאור) במועדון, ולאחר שהבחינו באבי ובמתלונן, עזבו את המועדון, יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה, הצטיידו באקדחים ובכובעים, וארבו לאבי ולמתלונן. סמוך לשעה 04:00 יצא המתלונן מהמועדון, וכשנכנס לרכבו, יחד עם אחד, נתי הרוש, ואחת נ.א., התקרבה אליהם החבורה. מאור ירה לעבר המתלונן מספר יריות, ואחת מהן פגעה בו ופצעה אותו. העורר ומאור המשיכו להתקרב אל הרכב תוך שהם יורים בו, ונמלטו מהמקום. לרכבו של המתלונן נגרם נזק רב. יצויין כי כתב האישום כולל אישומים נוספים שאינם מופנים כלפי העורר, אלא כלפי מרעיו.            

2.        בד-בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר והנאשמים האחרים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' אלון) סקר את חומר הראיות ומצא כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לכל הנאשמים בפרשה - איש איש והאישומים המיוחסים לו. בית המשפט הוסיף וקבע כי מאופי המעשים המיוחסים לעורר, והמעידים על מסוכנותו, קמה עילת המעצר ביחס אליו. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הגיש העורר ערר לבית משפט זה (כבוד השופטת נאור, ההחלטה ניתנה ביום 10.11.2005). בהסכמת המשיבה, לצורך הדיון בהארכת המעצר בחרו הצדדים, מטעמים נסתרים, להתעלם מהאישום השלישי, והתמקדו בשאלה האם ישנן די ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר באישום החמישי, קרי, בתקרית הירי בסמוך למועדון. בפני בית המשפט הונחו באותו שלב שתי ראיות רלוונטיות. הראשונה - עדותה של הגב' אתי ויצמן שעבדה במועדון, היא העדות היחידה בשאלת זיהויו של העורר כמי שנטל חלק באירוע. השנייה - נתוני איכון של מכשיר הטלפון הסלולארי של העורר. בית המשפט הצביע על נקודות חולשה בעדותה של גב' ויצמן שעיקרן הסתירה הקיימת לכאורה בין דבריה לפיהם היא ראתה את העורר במועדון כבר בשעה 00:30, בעוד שמנתוני האיכון של הטלפון הסלולארי שלו עולה שהוא היה בשעה זו בבאר שבע, כפי שהעידו גם עדי אליבי. ביחס לנתוני האיכון של הטלפון הסלולארי של העורר בשעת האירוע, סבר בית המשפט כי החקירה בנושא זה לא מוצתה, וכי מהנתונים שהונחו בפניו, לא ניתן היה להסיק אם ביתו של העורר והמועדון שייכים לאותו אזור קליטה. לפיכך, קבע בית משפט זה כי הערכאה הראשונה תשלים את הבירור בנושא האיכון, ובמקביל יוגש תסקיר משלים בו תיבחן האפשרות לנקוט חלופת מעצר ביחס לעורר.

3.        לאור החלטתו של בית משפט זה, ביום 12.12.2005, בדק בית המשפט המחוזי ומצא כי מתוצאות הבדיקה של נתוני האיכון לא ניתן לדעת בוודאות האם העורר היה בשעות הרלוונטיות בביתו או במועדון. בית-המשפט בחן מחדש ובקפדנות את הדברים שאמרה גב' אתי ויצמן בעדותה וקבע כי קריאה ראויה של העדות מלמדת כי אין כל סתירה בין העדות לבין נתוני האיכון, וכי לא נוצר כל כרסום בחומר הראיות הלכאורי המצדיק את שינוי ההחלטה בדבר מעצרו של העורר. קביעות אלה של בית-המשפט המחוזי בדין יסודן. בית המשפט התייחס בהחלטתו גם לתצהיר שמסרה העדה, בפני עורך-דין ואשר לפיו העדות שמסרה במשטרה "נמסרה תחת לחץ" ועל כן היא חוזרת בה מעדותה. בית המשפט ציין כי תצהירים דומים הוגשו על-ידי חמישה עדים נוספים בפרשה, ולאור הסברה שלא מדובר במקרה אלא בהתארגנות מכוונת, קבע כי גם בתצהיר אין כדי להפחית מעוצמתן של הראיות לכאורה. ניתן על-כך אך להוסיף, כי חזרה "סיטונית" כזו מן העדויות המפלילות מצריכה בדיקה יסודית של המשטרה. בית המשפט נדרש גם לשאלת חלופת המעצר ואימץ את המלצת שירות המבחן שלא לנקוט בחלופת מעצר, זאת, לאור המסוכנות הנשקפת מהעורר ולאור אי-נאותות החלופה המוצעת. על החלטה זו ערר העורר בפני.

4.        לטענת העורר, מתוצאות בדיקת נתוני האיכון, עולה שאתר הקליטה בו נקלט הטלפון הסלולארי שלו בשעת האירוע מכסה גם את אזור ביתו, ובעובדה זו, יש כדי לחזק את טענתו כי לא היה במועדון בשעת האירוע. למצער, גורס העותר, לאור סמיכות המועדון לתחום הכיסוי של אותו אתר קליטה, לא ניתן לקבוע על סמך נתונים אלה מה היה מקום הימצאו בשעת האירוע, וכי האפשרות ששהה באותה עת בביתו - כאישור לאליבי שלו - מסתברת, לכל הפחות, באותה מידה שמסתברת האפשרות ששהה במועדון. משכך, גורס העורר, מצטמצמת התשתית הראייתית אך לעדותה של גב' אתי ויצמן, ומשזו חזרה בה מעדותה, יש להפחית ממשקל העדות. זאת ועוד, אליבא דעורר, תסקיר שירות המבחן מפרש באופן שגוי את עמדתו. העורר טוען לחפותו, ועל כן הוא רואה בעצמו קורבן של מערכת החוק. לפיכך לטענתו, שירות המבחן, שמניח את אשמתו, התרשם באופן שלילי מכך שהוא אינו נוטל אחריות על מעשיו. לאור כל האמור, לדידו של העורר, ובפרט לאור העובדה שלטענתו אין די ראיות לכאורה על מנת לעצור אותו עד תום ההליכים, יש לשחררו, או למצער, לשחררו בערובה לחלופת מעצר.

           המשיבה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט קמא. המשיבה מדגישה את העובדה שגב' אתי ויצמן יצאה מהמועדון למשמע היריות, וראתה את העורר נכנס לרכב המילוט. המשיבה מציינת גם כי עובר לאירוע במועדון, במסגרת האירוע אליו מתייחס האישום השלישי, איימו העורר וחבריו על אחותו של המתלונן כי יהרגו אותו. לטענת המשיבה, מתסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר עולה תמונה קשה, לפיה הוא ביצע יחד עם אחיו עבירות נוספות, מסוכנותו רבה, ואין כל מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו.

5.        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. מכיוון שבמסגרת מקצת ההליכים הקודמים שעסקו במעצר העורר עד תום ההליכים צמצמו עצמם הצדדים, משום מה, אך לדיון באישום החמישי, אנהג כך גם אני, על אף שגם לאישום השלישי בו מואשם העורר נודעת בעיני חומרה רבה.

           לעניין שאלת קיומן של ראיות לכאורה להרשעת העורר, לא מצאתי לנכון להתערב בממצאיו של בית המשפט קמא. העורר קיים שתי שיחות טלפון בשעות הרלוונטיות לאירוע - אחת בשעה 03:33 והשנייה בשעה 04:53. שתי השיחות נקלטו באתר המכונה 1903 סקטור A (להלן: 1903A). בשוליו של תחום הקליטה והשידור של אתר זה נמצאים, מצד אחד ביתו של העורר, ומהצד השני, המועדון. כל אחד מהאתרים האלה, מכוסה ברגיל על ידי אתר קליטה אחר: ביתו של העורר מכוסה על-ידי אתר המכונה 5074 סקטור C והמועדון - על-ידי 1903 סקטור C. לפי הבדיקה שערך טכנאי מומחה, תחום הכיסוי של האתר בו נקלטו שתי השיחות המדוברות - 1903A - זולג גם לביתו של העורר. משכך, לא נשללת טענת האליבי שהעלה, לפיה היה בביתו בשעת האירוע. דא עקא, שלא נערכה בדיקה האם תחום הכיסוי של 1903A זולג גם לאזור המועדון המצוי במרחק דומה מצידו השני של אזור הקליטה - בדיקה שהיה בה כדי לתמוך בטענת המשיבה או לגרוע ממנה, ומשכך, שוב, לא מוצתה החקירה בנושא זה. לאור זאת, סבורני כי בשלב זה לא ניתן ללמוד דבר מנתוני האיכון של הטלפון הסלולארי של העורר, ואין לייחס להם כל משקל במסגרת הראיות הקיימות לכאורה.

           לאור זאת, נותרה בשלב זה רק עדותה במשטרה של גב' אתי ויצמן. לאור חשיבותה, אביא חלקים ממנה כלשונם:

שאלה: באיזה שעה הגעת לשם, למועדון?

תשובה: בשעה שתים עשרה וחצי בלילה או רבע לשעה אחת.

...

שאלה: את מי ראית במועדון באותו זמן ששהית שם בערב הזה?

תשובה: בכניסה למועדון הבויקה במהלך הזמן שישבתי במועדוןראיתי שיושבים בספסל שזה כמו סלון אחרי שנכנסים למועדון, ראיתי את מאור מלכה ואת אח שלו קובי [העורר - א"ר] והיו איתם מספר אנשים שאני לא מכירה אותם.

...

           בהמשך העדות מתארת גב' ויצמן את מנוסתם של העורר וחבריו, לאחר שיצאה מהמועדון, כחלק מהמולת האנשים שיצאה החוצה, ככל הנראה בשל ההתרחשות:

אני שמעתי מספר יריות של נשק מחוץ למועדון ואז ראיתי שיש רכב בצבע מוזהב או מוכסף... הרכב הזה היה בהמתנה ומותנע... ראיתי שלושה אנשים שבורחים מליד האוטו של עוז [המתלונן - א"ר] מהכיוון של הנוסע שליד הנהג בורחים ועולים לאוטו המוזהב, השלושה שראיתי זה מאור מלכה ואח שלו קובי שהיה מקודם במועדון והשלישי רעול פנים, יש לו מסכה בצבע כהה על הפנים, ואני ראיתי שלרעול הפנים יש אקדח ביד, הרעול פנים עלה באוטו המוזהב או המוכסף מאחור ואני חושבת שמאור עלה במושב הנהג וקובי לידו והם ברחו מהמקום בחריקת בלמים...

           הנה כי כן, מחלקה הראשון של העדות המובא לעיל, לא עולה כי גב' ויצמן טענה שכאשר הגיעה למועדון, בשעה 00:30 לערך נכחו בו העורר וחבריו, אלא כי מאוחר יותר הבחינה בהם. היא הבחינה בהם "בכניסה למועדון", ומקרא העדות כולה מצביע על-כך, שלכאורה, המדובר ב"מקום גיאוגרפי" ולא באזור זמן. לפיכך, כפי שסבר בית המשפט קמא, גם אני אינני סבור, בשלב זה של בדיקת קיומן של ראיות לכאורה, כי ישנה סתירה גלויה בין עדותה של גב' ויצמן לבין העובדה שמכשיר הטלפון הסלולארי של העורר אוכן בשעה 00:50 בבאר שבע. המשך עדותה של גב' ויצמן מדבר בעד עצמו. העדה ראתה את העורר נס בריצה מרכבו של המתלונן אל רכב המילוט, נכנס אליו, ונוסע במהירות הרחק מזירת האירוע. גם באשר לתצהיר בו חזרה בה העדה מעדותה, דעתי כדעתו של בית המשפט קמא, כי בנסיבות העניין, לאור ההתארגנות של העדים שחזרו בהם, ולאור התרשמות המדינה כי מוטל מורא על העדים, אין התצהיר גורע מן התשתית הלכאורית הקיימת כנגד העורר.

5.        מסקנותיו של בית המשפט קמא באשר למסוכנותו של העורר ואי-הנאותות של חלופת המעצר המוצעת, הנסמכות על תסקיר שירות המבחן, גם הן מקובלות עלי ולא מצאתי לנכון להתערב בהן. מן המעשים המיוחסים לכאורה לעורר, מהרשאותיו הקודמות ומהאופן בו תופש הוא את התנהגותו כפי שמתואר בתסקיר, נגלית מסוכנותו הרבה לציבור בכלל ולמתלוננים בפרט.